משפחת האיגוד הישראלי לאורתופדיה מבכה על לכתו בטרם עת של ד"ר גנטוס מאהר.

לוויה מצומצמת התקיימה אתמול בערב ובשל מגיפת הקורונה לא יהיה ניתן להגיע לנחם את המשפחה.

פרטי המשפחה לניחום טלפוני:

סולימאן, בנו של ד"ר מאהר- 050-6799714

לינה, אישתו של ד"ר מאהר- 050-7888179

דברי פרידה, מאת ד"ר חיים שטארקר

הלך לעולמו חבר יקר ועמיתנו ד"ר גנטוס מאהר. בשיא הפריחה המקצועית, בגיל 56, מגיפת קורונה לקחה אותו מאיתנו.

את מאהר הכרתי מיום הראשון של התמחותו באורתופדיה במרכז הרפואי לגליל. אני זוכר, כמו עכשיו, את בחור צעיר שסיים לימודיו ברומניה והגיע מבית חולים בנצרת להתמחות אלינו: רעב לידע, מלא מרץ, מוכן לכל משימה ואף פעם לא אומר "לא". שש שנות התמחות חלפו כיום אחד, הוא בהצלחה עבר כל הבחינות וקיבל תואר מומחה באורתופדיה, התחיל לעבוד בקופת חולים. כל השנים נשארנו בקשר הדוק. נפגשנו לעתים יחסית רחוקות, אבל באופן קבוע דברנו בטלפון, נשארנו בקשר חם. הוא היה חבר ואיש משפחה למופת. כאשר אחיין שלו סיים לימודי רפואה, הוא כוון אותו לאורתופדיה, שלח אלי לסטאז' ובהמשך גם אחיינו סיים התמחות בהצלחה במחלקתי. "חיים, בן שלי בשנה אחרונה בבית ספר לרפואה, הוא בא אליך לאחר לימודים". אכן הוא בא, היה מוצלח מאוד והתחיל התמחות בבית חולים כרמל זמן קצר לאחר סיום של סטאז'. הרגשתי בילד זה חינוך של מאהר ולכן, בטוח שיש לו עתיד.

מאהר היה בן אדם אהוב בין חבריו, אהוב ומכובד אצל מטופליו. הייתי מגדיר אותו כמקצוען ודאגן. אם היה שולח מטופל לאשפוז, מתקשר לאחר בדיקתו במיון, מתקשר לאחר ניתוח, מברר מה שלומו במהלך האשפוז. היום זו תכונה נדירה בין הרופאים. ברצון רב היה מגיע לכל מפגשים מקצועיים וקורסים, אהב מאוד ללמוד ולהיות מעודכן.

כל שיחה הייתה מסתיימת בשאלה: "מתי אתה בא אלינו שנשב אצלי בשולחן?".

סדר החיים שלנו עמוס מדי, אנו לא מצליחים להגדיש מספיק זמן למפגשים החברתיים, היום הקורונה עוד יותר הרחיקה אנשים אחד מהשני. קשה לי להאמין שלא יתאפשר לי יותר לשבת עם מאהר, שלא אשמע את קול בטלפון ושלא אגיד לבנו תמסור ד"ש לאבא. אבל, תמיד אזכור אותך, את החיוך שלך והחברות.

יהי זכרו של מאהר ברוך לעד.
בשמי ובשם האיגוד האורתופדי הישראלי.

ד"ר חיים שטארקר

נשיא האיגוד האורתופדי הישראלי