מתקצר: פרופ' גיא רובין

לטקסט המאמר

מטרת המחקר: לבדוק האם מאפייני השבר או פרמטרים רנטגניים יכולים לצפות כשלון קיבוע לאחר מעקב של שנה בקיבוע שברים אינטרטרוכנטריים על ידי מסמר.

שיטות: בוצע מעקב אחר קבוצת חולים עם שברים אינטרטרוכנטריים (AO/OTA 31A) שטופלה על ידי מסמר. נמדדו מדים רנטגנים לפני הקיבוע כולל הזוית בין הצוואר לשאפט, המרחק בין הטוברוסיטי של האיסכיום לטרוכנטר הגדול והקטן, שלמות הטרוכנטר הקטן וזווית השבר ומדדים לאחר הקיבוע כולל הזוית בין הצוואר לשאפט, המשכיות הקורטקס האחורי-מדיאלי, מיקום בורג לאג, מרחק בין קצה המסמר לפסגת ראש הפמור (TAD), אנגולציה וטרנסלציה. המקרים בהם היה כישלון של הקיבוע הושוו למקרים בהם לא היה כישלון.

תוצאות: מתוך 1249 מטופלים, 23 (1.8%) סבלו מכשלון הקיבוע בטווח של שנה מהניתוח. מטופלים אלו היו צעירים יותר (77.2 שנים לעומת 81 שנים p=0.048), אך לא היה שוני דמוגרפי אחר. קבוצת כישלון הקיבוע לא הייתה שונה בתדירות TAD מעל 25 מ"מ (4.3% לעומת 9.6%, p=0.624) ונמצאה עם ירידה במרחק יחסית לקבוצה המנותחת (13.6 לעומת 16.3, p=0.021). לקבוצת הכישלון נמצא הבדל גדול מ-10 מעלות בזווית בין הצוואר ושאפט יחסית מהצד הבריא לאחר הניתוח (34.8 לעומת 13.7, p=0.011) כאשר רוב המקרים קובעו בוארוס. על כל עליה של מעלה אחת בוארוס נמצאה עליה בסיכון לכישלון הקיבוע ב-7% (OR=1.065, 95%CI[1.005-1.130], p=0.034). מטופלים עם הבדל זווית מעל 10 מעלות וארוס בין הצוואר לשאפט יחסית לצד הבריא נמצאו בסכנה משמעותית לכישלון הקיבוע (OR=3.139, 95%CI[1.067-8.332], p=0.026).

מסקנות: למרות TAD מקובל, זווית בין הצוואר לפמור של יותר מ-10 מעלות וארוס לאחר הקיבוע בהשוואה לצד הבריא נמצא כגורם משמעותי לכישלון הקיבוע.

Fisher ND, Parola R, Anil U, Herbosa C, Boadi B, Ganta A, Tejwani N, Konda SR, Egol KA. A Good Tip-Apex Distance Does Not Make Up For a Poor Reduction in Intertrochanteric Hip Fractures Treated with an Cephalomedullary Nail: The Utility of the Neck-Shaft Angle in Preventing Fixation Failure. J Am Acad Orthop Surg. 2024 Jan 15;32(2):83-91.