מהי דלקת מפרקים שגרונית?

מחלה ראומטית דלקתית הגורמת לכאבים, נפיחות של המפרקים, קשיחות, ואובדן תפקודי המפרקים. לעיתים היא יכולה להיות קשה יותר ממחלות ארטריטיות אחרות. הארטריטיס בדרך כלל מתרחש בתבנית סימטרית – שתי הידיים, שתי הברכיים. המחלה לעיתים קרובות פוגעת בשורש כף היד או במפרקי האצבעות הקרובים לכף היד. היא עלולה לפגוע באיברי גוף אחרים מלבד המפרקים. חולים בארטריטיס בדרך כלל סובלים מעייפות, חום לפרקים, ותחושה כללית ירודה.
המחלה שונה מאדם לאדם. בשביל חלק מהאנשים, היא נמשכת מספר חודשים או שנה שנתיים ואז נעלמת מבלי להשאיר נזק ניכר. אחרים, סובלים מהמחלה בצורה קלה עד בינונית, עם תקופות של הרעה, בהן המחלה מתלקחת, ותקופות של רגיעה (רמיסיה). לאחרים יש מחלה פעילה במשך רוב הזמן, שנמשכת שנים רבות, וגורמת לנזקים קשים במפרקים ולנכות.
למרות שלארטריטיס יש השפעה רבה על חייו של החולה ועל מצבו בכלל, הטיפול המוצע כיום כולל משככי כאבים, תרופות נוספות, שילוב בין מנוחה ותרגילי התעמלות ותוכניות חינוך לבריאות שתפקידן לסייע לו בחיי היום יום וללמדו לחיות חיים אקטיביים ככל שאפשר.
מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות הביאו לתובנות חדשות על המחלה ועל הסיכוי שבמשך הזמן, החוקרים יוכלו למצוא דרכים להפחתת ההשפעה של המחלה על החברה ועל היחידים.

מה הם סימני המחלה?

• מפרקים רגישים, חמים, נפוחים
• תבנית סימטרית – שתי ברכיים, שתי ידיים וכו'
• דלקת במפרקים שלעיתים מופיעה גם בשורש כף היד ובמפרקי האצבעות קרוב לשורש כף היד. מפרקים אחרים יכולים להיות: צוואר, כתפיים, מרפקים, מותניים, ברכיים, קרסוליים ורגליים.
• עייפות, חום, תחושה כללית רעה
• תסמינים שעלולים להימשך שנים
• קיימים תסמינים באברי גוף שונים, מלבד מפרקים
• שונות בתסמינים בין אנשים שונים

כיצד מתפתחת המחלה?

מפרק רגיל מוקף בקופסית שמגינה ותומכת בו. היא מרפדת את שני קצוות העצם במעטפת שנקראת סינוביום ובתוכה יש נוזל שמשמן ומזין את המעטפת כולה ואת הסחוסים שמצפים את העצמות שבתוך הקופסית. בארטריטיס, מערכת החיסון שלנו, בגלל סיבות לא ידועות, תוקפת את התאים שנמצאים בתוך הקופסית. תאי דם לבנים, שהנם חלק ממנגנון החיסון שבגוף נודדים אל תוך הקופסית (סינוביום) וגורמים לה לתגובה. תגובה או דלקת זו, קרויה סינוביטיס, והיא מאופיינת בנפיחות, אדמומיות וחום של המפרקים, בשני צדי הגוף בהתאמה. במהלך התהליך הדלקתי, תאי הסינוביום גדלים ומתחלקים בצורה נורמלית, כשהם הופכים את שכבת המגן הרגילה והדקה לשכבה עבה ובכך גורמים למפרק להתנפח ולהיות רגיש למגע.

כאשר התהליך מתקדם, התאים הסינוביים הלא רגילים מתחילים לחדור ולהשמיד את הקופסית ואת רקמת העצם במפרק. השרירים והרצועות סביב המפרק נחלשים וחלה ירידה בתפקודם. תהליך זה גורם לכאבים ולעיוותים שניתן להבחין בהם בקלות. רופאים סוברים

שהשינויים במפרקים מתחילים להתרחש בשנה הראשונה למחלה. זו אחת הסיבות לחשיבות האבחון המוקדם ולטיפול המוקדם בארטריטיס.

ארטריטיס בחלקי גוף אחרים - אצל חלק מהחולים יש ארטריטיס שאינו מוגבל רק למפרקים. כרבע מהחולים סובלים מתפיחות מתחת לעורם שנוצרות לעיתים קרובות סמוך למפרקים. רבים מפתחים אנמיה. לעיתים רחוקות יותר נצפים כאבי צוואר, יובש בעיניים ובפה, ולעיתים נדירות מופיעה דלקת בכלי דם, בשכבת החיפוי של הריאות, או בקרום הלב.

שכיחות והשפעת דלקת המפרקים השגרונית

חוקרים מעריכים שאחוז אחד מהאוכלוסייה הבוגרת חולה בארטריטיס. המחלה פוגעת בכל הגזעים והקבוצות האתניות. למרות שהמחלה בדרך כלל מתחילה בגילאי הביניים ועולה בשכיחות בגילאים המבוגרים מאד, ניתן למצוא אותה גם אצל ילדים ואצל בוגרים צעירים. כמו סוגים אחרים של ארטריטיס, דלקת מפרקים שגרונית נפוצה יותר, עד כדי פי שניים או שלושה, בקרב נשים מאשר בקרב גברים.

על פי כל נתון, המעמסה הכלכלית והחברתית של כל סוגי המחלות הארטריטיות, כולל דלקת מפרקים שגרונית, ניכר הן במישור האישי והן במישור הלאומי. מבחינה כלכלית, ההוצאות של מערכת הבריאות על טיפולים וניתוחים, אובדן הכנסה וימי עבודה, והנכות שנגרמת כתוצאה מהמחלה. הכאבים התמידיים, הנכות, התחושות הקשות עד כדי דיכאון שמלווה את החולים, חוסר היכולת, במקרים מסוימים לחיות חיים נורמלים, הגבלות בעבודה, במשפחה, בספורט וכד', כל אלה מהווים נטל כלכלי וחברתי עצום על החברה ועל היחיד.

עם זאת, קיימות מספר תוכניות לעזרה עצמית לחולים שמסייעות לאנשים להתמודד עם הכאבים והשפעות המחלה האחרות כדי שיוכלו לחיות חיים רגילים ככל האפשר.

מה הן הסיבות למחלה?

מחלה זו הנה אחת מהמחלות האוטואימוניות בה הגוף, בשל סיבות לא ברורות, תוקף את עצמו. עם זאת, מחקרים רבים מתחילים להניב רמזים בקשר למחלה. חוקרים מצאו שגנים מסוימים בעלי תפקיד במערכת החיסונית קשורים בנטייה לפתח ארטריטיס ראומטואידי. במקביל, אצל חלק מהאנשים החולים במחלה לא נמצאו הגנים המסוימים הללו, וחלק מהאנשים שיש להם את הגנים הללו לא פיתחו את המחלה. הדבר מצביע על העובדה שלפרופיל הגנטי של האדם יש חשיבות מרובה, אבל הוא אינו יכול לספק לנו את כל התשובות. עתה ברור, שיש יותר מגן אחד שמעורב בסיכון ללקות במחלה, ואם אדם חלה בה, בסיכוי שלו להיות חולה קל או קשה.
גורמים סביבתיים – חוקרים רבים חושבים שמשהו צריך לקרות כדי להפעיל את הנטייה הגנטית הקיימת באנשים מסוימים כדי שהמחלה תתפרץ. נגיף מחולל דלקות או חיידק יכולים להיות הזרז להתפרצות המחלה, אולם אלו לא זוהו עדיין. יש לציין כי למרות שייתכן שחיידק או נגיף מזרזים הופעת המחלה, אין המחלה מידבקת.
גורמים אחרים- יש חוקרים שחושבים שמגוון של הורמונים יכולים להיות מעורבים. הורמונים אלה, יכולים לזרז את התפתחות המחלה באותם אנשים שיש להם נטייה גנטית לפתחה, ושנחשפו לזרזים בסביבתם.

למרות שאין עדיין תשובה ברורה לשאלה, דבר אחד ברור. דלקת מפרקים שגרונית מתפתחת כתוצאה משילוב של מספר גורמים.

אבחון וטיפול

אבחון וטיפול במחלה הוא פרי מאמץ של צוות רב תחומי. חולה יכול לפנות אל רופא המשפחה שלו או אל רופא ראומטולוג, המתמחה במחלות מפרקים, עצמות ושרירים. כאשר האבחון מתקדם יש צורך במומחים משטחים אחרים כמו: אחיות, פיזיותרפיסטים, אורתופד מנתח, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים.

מחקרים הוכיחו שחולים שיש להם מידע מהימן והם משתתפים באופן פעיל בתכנון הטיפול בעצמם סובלים פחות כאבים ועושים פחות ביקורים אצל רופא מאנשים אחרים עם דלקת מפרקים שגרונית. תוכנית חינוך לבריאות וטיפול עצמי, כמו קבוצת תמיכה, מסייעת לחולים לקבל מידע ולהיות מעורבים בטיפול. תוכניות אלה:

• מסייעות להבין טוב יותר את המחלה
• מסייעות לחולים בהפחתת הכאבים ובשמירה על אורח חיים פעיל
• מסייעות לחולים להתמודד טוב יותר, גופנית, רגשית ונפשית
• מסייעות לחולים לחוש שליטה טובה יותר על מחלתם ולבנות תחושת בטחון ביכולתם לתפקד ולחיות חיים מלאים, פעילים ועצמאיים

האבחון

המחלה קשה לאבחון בשלביה הראשונים. אין בדיקה אחת למחלה. התסמינים שונים מחולה לחולה ויכולים להיות יותר חמורים או מתונים. התסמינים עלולים להיות דומים לאלה של סוגי ארטריטיס ומחלות מפרקים אחרות. לבסוף, תסמיני המחלה מתפתחים לאורך זמן, ורק מספר תסמינים קטן מופיע בשלב הראשוני של המחלה. כתוצאה מכך, הרופאים משתמשים במספר כלים כדי לאבחן וכדי לשלול הימצאות מחלות אחרות.

היסטוריה רפואית – זהו תיאור של החולה על התסמינים שלו, מתי וכיצד התחילו. תקשורת טובה בין רופא לחולה חשובה בשלב זה. למשל, חולה המתאר את הכאב שלו, את הקשיחות במפרקים וכיצד המצב משתנה מזמן לזמן, ונותן תיאור מדויק, מסייע לרופא בקביעת האבחנה.

בדיקה גופנית – הרופא יבדוק את המפרקים, העור, הרפלקסים ואת כוח השרירים.

בדיקות מעבדה – בדיקה שכיחה היא הבדיקה לראומטואיד פקטור, זיהוי של נוגדן שמצוי בדם של רוב החולים בארטריטיס ראומטואידי. לא אצל כל החולים במחלה יתגלה הנוגדן, במיוחד בשלב הראשוני של המחלה. בדיקות נוספות הן בדיקות המצביעות על הימצאות תהליך דלקתי בגוף, ספירת כדוריות דם לבנות, ובדיקות דם לאנמיה.

צילומי רנטגן – צילומי רנטגן נדרשים כדי להעריך את חומרת הנזק למפרקים. צילומי רנטגן אינם מומלצים בשלב הראשון של המחלה, אז הנזק לעצמות אינו מודגם, אבל הם יכולים להיות יעילים בשלב מאוחר יותר של המחלה על מנת לפקח על התהליך ההדרגתי של הנזק למפרקים.

הטיפול

רופאים משתמשים בגישות שונות לטפל במחלה. השיטות השונות מופיעות בשילובים שונים בזמנים שונים ובשלבים שונים של הטיפול, ובהתאם למצבו של כל חולה. למרות הטיפולים השונים המטרה היא אחת: הפחתת כאב, הפחתת הדלקת, עיכוב או הפסקת התהליך שגורם נזק למפרקים ושיפור כללי באיכות החיים של המטופל.

הטיפול הוא הזדמנות נוספת לתקשורת בין רופא לחולה ולהשגת החלטות טובות יותר בקשר לטיפול בכאב, תרגילי התעמלות וניתוח.

מטרות הטיפול:

• הפחתת כאב
• שיפור במצב הדלקתי
• האטת או הפסקת התהליך הגורם נזק למפרקים
• שיפור כללי במצב וביכולת התפקודית

גישות טיפוליות:

• סגנון חיים
• תרופות
• ניתוח
• מעקב קבוע וטיפול על פי הצורך

סגנון חיים – גישה זו כוללת מספר פעילויות שמשפרות את יכולתו של החולה לתפקד באורח עצמאי ולשמור על גישה חיובית. החולה מבצע התעמלות ומנוחה באיזון בין שתי הפעילויות. כאשר הוא נח יותר כשהמחלה בשלב פעיל ומבצע תרגילי התעמלות רבים יותר כאשר המחלה רדומה. המנוחה מסייעת להפחית את הכאב, העייפות והדלקת במפרקים. משך הזמן למנוחה שונה מחולה לחולה, אבל בדרך כלל, הפסקות מנוחה קצרות לעיתים קרובות מועילות יותר מהפסקת מנוחה ארוכה ובודדת. פעילות גופנית גם היא חיונית לשמירה על השרירים, שמירה על גמישות המפרקים ועל הגמישות בכלל. התעמלות מסייעת לאנשים גם לישון טוב, להפחית כאבים, לשמור על גישה חיובית ולהפחית משקל. תוכניות לפעילות גופנית צריכות לקחת בחשבון את יכולתו הפיזית של החולה, מגבלותיו, וצרכיו המשתנים.

טיפול במפרקים – חלק מהחולים מוצאים ששימוש בתחבושת אלסטית מסייע להם בהפחתת הכאב והנפיחות במפרקים. בעיקר במרפקים וברגליים. רופא או פיזיותרפיסט יכול להתאים תחבושת אלסטית מתאימה. דרכים נוספות להפחתת מתח על המפרקים כוללות עזרים שונים שמסייעים לחולים לבצע פעולות יומיומיות כמו – פתיחת רוכסן, נעילת נעליים, החזקת טלפון וכד') יש עזרים שמסייעים בידי החולים לשבת ולקום מהכיסא, שירותים ומקלחת, כניסה ויציאה מהמיטה. כן יש חולים שמצבם משתפר כאשר הם לומדים לבצע פעולות יומיומיות בצורה נכונה.

תזונה – אין הוכחות מדעיות שתזונה כלשהי יכולה לשפר את המצב החולים בארטריטיס ראומטואידי, למעט מספר סוגי שמן שנמצאו יעילים. עם זאת, תזונה כללית נכונה עם די קלוריות, אבל לא יותר מדי, חלבונים, וסידן בכמות נכונה, יכולה לשפר את המצב הכללי. חלק מהחולים חייבים להימנע משתיית משקאות אלכוהוליים בגלל התרופות שהם נוטלים. כדאי להיוועץ ברופא בסוגיה זו.

טיפול תרופתי – רוב החולים נזקקים לטיפול תרופתי. חלק נוטלים רק תרופות נגד כאבים, אחרים כדי להפחית את הדלקת. יש תרופות שמיועדות להאט את התהליך ולהפחית מחומרת המחלה. כאשר מחליטים על טיפול תרופתי נלקחים בחשבון מצבו הכללי של החולה, מצבו כיום והתקדמות תהליך המחלה, משך הזמן בו הוא נוטל תרופות, יעילות התרופות ותופעות לוואי צפויות.
בדרך כלל הטיפול כולל אספירין או תרופה דומה, מנוחה ופעילות גופנית. בשלב מאוחר יותר אם המצב מחמיר, יומלץ על תרופות חזקות יותר. לאחרונה חל שינוי בגישת הרופאים, במיוחד לגבי חולים במצב קשה ועם מחלה המתקדמת במהירות. השינוי מתבסס על האמונה שטיפול בשלב הראשוני של המחלה בתרופות חזקות, ושילוב של מספר תרופות במקום תרופה אחת, יכול להיות יעיל יותר בעצירת ההידרדרות ומניעת הנזק המצטבר למפרקים.

ניתוח – מספר שיטות ניתוחיות נמצאות בשימוש לחולים עם נזק במפרקים. הניתוח עשוי להפחית את הכאבים, לשפר את תפקוד המפרק ואת צורתו החיצונית, ולסייע לחולה לחזור לבצע פעולות יומיומיות . ניתוח אינו מומלץ לכל החולים. את ההחלטה יש לקבל רק אחרי בחינה זהירה ומדוקדקת של הרופא עם החולה. הם צריכים לדון ביחד על בריאותו הכללית של המועמד לניתוח ועל השפעת הניתוח ותוצאותיו הצפויות.

מעקב וטיפול שוטף - מעקב וטיפול שוטף הוא בעל חשיבות גבוהה בהערכת התקדמות המחלה, יעילות הטיפול, השפעת התרופות, ושינוי הטיפולים אם נדרש. המעקב כולל ביקורים קבועים אצל הרופא ובדיקות כמו: בדיקות דם, שתן, צילומי רנטגן. מניעת אוסטאופורוזיס הוא נושא שצריך להידון עם הרופא המטפל, בפרט אצל נשים שיש להם אריטריטיס ראומטואידי שמציב אותן בסיכון גבוה נוסף, ובמיוחד אם הן נוטלות תרופות מסוימות. יתכן שחולות אלה צריכות לדון עם הרופא על נטילת קלציום וויטמין D או טיפול הורמונלי חלופי, או טיפולים אחרים לאוסטאופורוזיס.

רפואה חלופית ורפואה משלימה

דיאטות מיוחדות, תוספי ויטמינים וגישות אלטרנטיביות שונות מוצעות לחולים. למרות שחלק מהגישות אינן מזיקות, לא נעשה מחקר מבוקר ומדעי כדי להעריך את יעילות השיטות המוצעות. חלק מהשיטות עשויות לסייע לחולים להפחית את המתח הקשור בחיים עם מחלה כרונית. כמו בטיפולים אחרים, על החולים להתייעץ עם הרופא שלהם לפני תחילת הטיפול. אם הרופא יחוש שהטיפול עשוי להיות לתועלת או לפחות לא יזיק, הוא יכול להכניסו לתוכנית הטיפול הכוללת. עם זאת, גם במקרה שמטפלים בשיטות רפואה חלופית, חשוב לא להזניח את הטיפול הרגיל .