מהו שיגדון [גאוט]?

שיגדון היא אחת המחלות הראומטיות הגורמת לכאבים קשים ביותר. הכאבים הקשים נגרמים מהצטברות של גבישים של חומצת שתן (URIC ACID) ברקמות החיבור, במרווחי המפרקים או בשניהם. הדבר גורם לארטריטיס דלקתית (להבדיל מארטריטיס ספטית שמקורה בזיהום), שגורמת לנפיחות, אודם, חום, כאבים ונוקשות במפרקים. (ארטריטיס הוא מונח שבו משתמשים לעיתים קרובות כאשר מתכוונים ליותר מ100- מחלות ראומטיות שפוגעות במפרקים, בשרירים ובעצמות, ויכולות גם להשפיע על רקמת החיבור). מחלת הפודגרה אחראית לכ5%- מכלל מקרי הארטריטיס. מחלת הפסאודוגאוט (מחלה שמחקה את הגאוט) גם כן מאופיינת בארטריטיס שנגרם על ידי שקיעת גבישים של חומר אחר במפרקים.

אצל אנשים רבים, (כ 75%- ), המחלה פוגעת בבוהן הרגל. (ואז היא נקראת פודגרה) המחלה עלולה גם לפגוע בקרסוליים, עקבים, ברכיים, שורש כף היד, אצבעות ומרפקים. המחלה עלולה להתקדם בארבעה שלבים:

1. שלב א-סימפטומטי (ללא סימפטומים ) – בשלב זה יש לאדם רמות גבוהות של URIC ACID בדם אך אין לו תסמינים אחרים. הנטייה לפתח גאוט קיימת. בשלב זה בדרך כלל אין צורך בטיפול.

2. גאוט חריף או ארטריטיס גאוטי חריף – בשלב זה יש כבר הצטברות של גבישים במרווחי המפרקים. הדבר מוביל לכאבים פתאומיים חדים ולנפיחות במפרקים, שעלולים להיות גם חמים ורגישים למגע. התקף חריף בדרך כלל מתרחש בלילה ויכול להיות כתגובה על אירועים מלחיצים, שתיית אלכוהול או נטילת סמים, או כתגובה על מחלה חריפה אחרת. התקף ראשון בדרך כלל חולף בתוך 3-10 ימים, גם ללא טיפול, וההתקף הבא יכול להופיע חודשים או שנים אחריו. במשך הזמן, ההתקפים נמשכים יותר זמן והם מופיעים בתדירות גבוהה יותר.

3. תקופת רגיעה – זהו פרק הזמן בין שני התקפים. בשלב זה אין לאדם כל תסמינים ויש לו תפקוד תקין של המפרקים.

4. שיגדון (גאוט) כרוני - זהו השלב שבו הפגיעה הקשה ביותר והוא בדרך כלל מתפתח במשך זמן רב, כ10- שנים. בשלב זה המחלה כבר גרמה לנזק בלתי הפיך למפרקים שנפגעו ממנה ולעיתים גם לכליות. בעזרת טיפול מתאים, רוב האנשים עם גאוט אינם מגיעים לשלב מתקדם זה.

מה הגורמים למחלה?

• גורמים גנטיים משחקים תפקיד בקביעה מי יחלה במחלה, מאחר של%6-18%- של חולי הגאוט יש היסטוריה משפחתית של המחלה.
• יתר משקל מגדיל את הסיכון לפתח רמות חומצת שתן גבוהות בדם ובעקבות כך - גאוט . צריכה מוגברת של מזון גורמת לגוף לייצר יותר URIC ACID .
• צריכה גבוהה של אלכוהול, המעכב את הפרשת ה- URIC ACID מהגוף.
• אכילת מזונות עתירי פורינים (PURINE)
• פגם בתפקוד האנזים שמפרק את הפורינים (גורם לגאוט במספר קטן של אנשים).
• חשיפה לעופרת

חלק מהאנשים נמצאים בסיכון בגלל רמות URIC ACID גבוהות שנגרמות בגלל תרופות שהם נוטלים , למשל: תרופות משתנות- (הגורמות להפרשת שתן), אספירין, ויטמין בשם ניאסין, תרופות המונעות דחיית איברים מושתלים, תרופות לטיפול בפרקינסון.

מי נמצא בסיכון?

מחלת הגאוט תוקפת כ275- איש מתוך כל 100,000 באוכלוסייה. גברים נוטים יותר לפתח גאוט מנשים, וגברים בגילאים 40-50 נמצאים בקבוצת הסיכון. נשים רק לעיתים רחוקות חולות בגאוט בגיל צעיר. המחלה פוגעת בשני המינים בצורה שונה: גברים נוטים לפתח גאוט בגיל צעיר מנשים, ואלכוהול הוא אחת הסיבות העיקריות לגאוט בגברים. גאוט נדיר בילדים ובמתבגרים.

כיצד מאבחנים?

המחלה קשה לאבחון בגלל שתסמיניה מעורפלים ולעיתים מחקים מחלות אחרות. למרות שלאנשים אלה יש רמות URIC ACID גבוהות בזמן זה או אחר של מחלתם, הן עלולות שלא להתגלות דווקא במהלך התקף. בנוסף, רמות גבוהות של חומצת שתן בדם לבד עדיין אינן מוכיחות שיש גאוט. למעשה, רוב האנשים שיש להם רמות גבוהות של חומצת שתן בדם לא מפתחים גאוט.

כדי לאשש את האבחנה, הרופאים מבצעים בדיקה של הנוזלים במפרקים. אם לנבדק יש גאוט, הרופא, קרוב לוודאי יראה באמצעות מיקרוסקופ, גבישים בנוזל. היעדר גבישים, עם זאת, לא תמיד גורם לשלילת האבחנה. הרופא שחושד גם בנוכחות זיהום במפרקים ימליץ על ביצוע בדיקות לגילוי חיידקים מחוללי הזיהום.

מהו הטיפול?

הטיפול הנכון אצל רוב החולים הוא פיקוח על הסימפטומים וניהול חיים רגילים. ניתן לטפל במחלה באמצעות טיפול יחיד או שילוב של אמצעי טיפול. מטרות הטיפול הן להפחית את הכאבים הקשורים בהתקפים, למנוע הופעת התקפים נוספים ולמנוע היווצרות גבישים חדשים.
הטיפול הנפוץ ביותר בהתקפי גאוט הוא מתן תרופות לא סטרואידליות נגד דלקת במינון גבוה והזרקת תרופות קורטיקוסטרואידיות אל תוך המפרק החולה. תרופות אלה מפסיקות
את התהליך הדלקתי שנגרם בגלל שקיעת הגבישים. שיפור מושג בתוך מספר שעות מהתחלת הטיפול וההתקף חולף לגמרי בתוך מספר ימים.
כאשר לא ניתן לשלוט בסימפטומים, הרופא יכול להמליץ על טיפול בכולחיצין ( COLCHICINE ) . התרופה יעילה ביותר כאשר היא ניטלת בתוך 12 שעות מתחילת ההתקף. התרופה ניתנת או במתן פומי (דרך הפה) או בהזרקה. לחלק מהחולים הרופא ימליץ על מתן כולחיצין במינון נמוך על בסיס יומי כטיפול מונע. עם זאת, אם ההתקפים נמשכים וגבישים ממשיכים להיווצר, הרופא ימליץ על תרופה לטיפול ברמת ה-URIC ACID הגבוהה.

מה יכולים אנשים עם גאוט לעשות לשיפור בריאותם?

• כדי למנוע הופעת התקפים בעתיד, יש להקפיד על נטילת התרופות המומלצות על ידי הרופא. יש להקפיד על ההוראות. ניתן לטפל טוב יותר במחלה כאשר היא בשלביה הראשונים.
• דווח לרופא שלך על כל התרופות והויטמינים שהנך נוטל. יתכן שבתוכם יש תרופות שמגבירות את הסיכון להתקפים נוספים.
• תכנן ביקורים למעקב אצל הרופא להעריך את התקדמותך.
• שמור על תזונה בריאה ומאוזנת. הימנע ממאכלים המכילים פורינים, ושתה כמויות גדולות של נוזלים, במיוחד מים. הנוזלים מסייעים בסילוק חומצת השתן מהגוף.
• התעמל באופן קבוע ושמור על משקל גוף תקין.